מאיר ויזלטיר

שימחת חיים


ובשובך מן הגזוזטרה, אל נא תאמר
החוץ לח ומהוסה וצר
כחדרו של שכיב-מרע עת נעצר"
;הזמן שעה עד-מות"
מתעלף הלב, נימי הנפש אבלים"
על הריח המדושן של רקבון עלים"
ונשימות"
,עלוות העץ הנמוגה למרגלות"
ועל הרגע הקצר." אמור"

העיר גועה כמו חמור
שפצח בלי סיבה ואיננו יודע לגמור
ועקשת כמותו
קל הגו, אך המוח רועד בקופסה
הנקובה מבואות נסתמים בלחות של מורסה
ואיתו
רועדים העלים המבשרים את מותו
בתפזורת של אור




(По случаю Девятого Ава)
( Мой перевод )